בעיר רחוקה חי לוחם בשם קהאל. הוא היה אמיץ ונועז, אך בליבו טמון היה עול — פחד מכישלונות ואובדנים. בכל פעם שהוא נלחם באויבים, רדפה אותו המחשבה: "מה אם אני לא מספיק טוב במקצועי כלוחם, כי אז אני אאבד את כל מה שאני אוהב?". בעבר המחשבה הזו הצילה אותו ושירתה אותו בכך שאילצה את קהאל לעבוד על פיתוח מיומנויות הלחימה שלו. אך מזה כבר זמן רב יותר זה לא קרה וקהאל התעמק יותר ויותר בייאוש.
יום אחד, ישב קהאל ליד המדורה עם חברים שלו לאחר מסע ארוך. איתם ישב גם אחד מהזקנים החכמים בכפר שהיה ידוע בסיפורי החכמה שלו בשם אלדר. אלדר סיפר לחברים אגדה על צמיד עתיק. "הצמיד הזה, — אמר, — עשוי משני חומרים: עץ בהיר ואבן כהה. הוא מחבר בין אור לחושך ומעניק לבעליו כוח וחוכמה. אך כדי ללבוש אותו, חייב הטחד להיות מוכן למבחנים גדולים."
המילים הללו נתקעו בראשו של קהאל. הוא הבין שהפחדים שלו מפריעים לו להיות לוחם אמיתי ומסכנים את חייו . קהאל החליט לצאת לחיפוש הצמיד הזה, בתקווה שהוא יעזור לו להתמודד עם עול פחדיו.
לאחר מסעות קשים ורבים, קהאל סוף סוף מצא את הצמיד במערה חשוכה, שמורה על ידי שני רוחות: רוח האור בשם "סולי" ורוח החושך בשם "נוקטוס". סולי הבטיח לקהאל תהילה והצלחה, אך נוקטוס לחש: "האור משקר, רק החושך מעניק כוח אמיתי". קהאל מאוד התבלבל במילותיהן של הרוחות שנשמעו סותרות והגיוניות באותה עת , אך בכל זאת לקח את הצמיד ושם אותו על ידו.
ימים עברו ועם כל יום שעבר, הצמיד על ידו של קהאל הפך כבד יותר ויותר, ובמקום להקל על חייו של קהאל, כפי שהוא קיווה, הצמיד רק הפריע לו יותר ויותר. קהאל הרגיש כעס על כך ששיקר לו הזקן על כוחו של הצמיד. קהאל כעס על חבריו שחיזקו אותו ללכת ולחפש את הצמיד. הוא גם כעס על עצמו על כך שהאמין לסיפורים והשקיע זמן ומאמצים רבים לשווא.
לא רק שבנוסף לקרבות החיצוניים שניהיו קשים יותר, עכשיו התנהל גם בתוך עצמו קרב אכזרי. כאשר התקווה להצלחה שהיא האנרגיה המוארת ניסתה להרים את רוחו של קהאל, הצד האפל דחף אותו לנקמה וכעס, מה שהוריד אותו. זה היה בלתי נסבל עבור קהאל והוא ניסה ...
ההמשך שמור לקריאה לבעלים של הצמיד.